עצב מהול באהבה

בימי שישי אני לא מוותרת על השנ״צ שלי. היום כשניסיתי לישון עלה בי רעיון לקטע כתיבה. הוא לא ארוך כמו האחרים, ואולי בעתיד אני אעשה ממנו משהו גדול יותר. אבל בינתיים המחשתי אותו בכתיבה.

הנה הקטע:

הן עמדו האחת מול השנייה, פנים אל פנים. לי-יה הביטה בתום. זאת לא היתה אותה התום שהכירה לפני כמספר שנים. עדיין ניתן היה לראות עליה את שמחת החיים וכוחה היציב. עם זאת משהו היה שונה.

הן עמדו שתיהן באין סוף חשוך, ללא ריצפה, ללא קירות וללא קורת גג מעליהן. חושך. האור היחיד שהיה נבע מגופן שלהן. כל אחת ואורה שלה. לי-יה הושיטה את ידה באוויר ופתחה אותה, מחכה שמשהו ימצא את מנוחתו עליה. נקודת אור זעירה הגיעה לידה ועמדה מעליה, מרחפת, לא נוגעת בה.

״יש בך עצב שאסור לגעת בו. הוא שלך, ועוד אנשים חולקים בו איתך.״ היא הביטה בנקודת האור שריחפה מעל כף ידה. ריחפה ולא נגעה בה.

להמשך קריאה