לנשום

החלום הזה מופיע לאחרונה הרבה. הוא מתרחש כל פעם במים, פעם באגם… פעם בנחל… פעם בים… ופעם אחת הוא אפילו התרחש בתוך גיגית מים גדולה. בכל החלומות היינו שתינו, היינו במקום מבטחים, אחזנו באבן או בענף של עץ, בדפנות הגיגית. אבל אז מגיע זרם חזק. הוא כל כך חזק שהיא משתחררת מהאחיזה שלה. אני רואה אותה נסחפת. אני תמיד תופסת את היד שלה לפני שהיא נעלמת. והזרם… הוא מתחזק, הוא לא מפסיק, ואז הוא לוקח גם אותי אתו. אנחנו אוחזות האחת בידה של השנייה, ונסחפות עם הזרם, הרגליים כבר לא נוגעות בקרקע, היא נעלמת לנו, והמים הופכים עמוקים. אין אוויר, מחנק, אני מנסה להוציא את הראש שלי מהמים כדי לנשום. אני נלחמת בה. נלחמת בה, מנסה להוציא את הראש מחוץ למים, לנשום אוויר. אני מורידה אותה לקרקעית כדי לקבל תנופה, כדי לנשום. היא תופסת בחזה שלי, ואז בכתפיים. שתינו פנים אל פנים, נאבקות האחת בשנייה, נאבקות בחיים. היא מושכת אותי למטה ועולה לנשום אוויר. הפעם זאת אני, קודם כל תופסת לה ברגליים, מטפסת עליה, מושכת את מותנייה למטה, מטפסת עליה. גם היא מתחת למים, נאבקת, במים, בי, בעצמה, גם אני. ואני מוציאה את הראש שלי החוצה. יוצאת לי צעקה מהפה, מישהו שומע אותי, מוציא אותי מהמים, ומשאיר אותי על האדמה. אני מתנשפת, מנסה לחזור לעצמי, יורקת מים, רועדת ואז אני נזכרת היא עדיין שם. אני רצה, מתקרבת למים ורואה אותה שם, צפה. ואני… פה אני מתעוררת.

גיגית מים גדולה… 😉