מבין כל הסמטאות בכפר האביבים, שנמצא בסמיכות לחוף הים ובקרבה להרים הגדולים, הסמטה הידועה ביותר היא סמטת הפרדס. זאת בזכות פונדק "הקטורת". פונדק זה מפורסם בסוגי הקטורת הטובים בהם משתמש, בסוגי השיכר המשובחים אותם מציע ללקוחותיו ובאווירה החמימה שהוא משרה על השוהים בו.
ביום רביעי, בשעת אחר הצהרים, נכנסה לפונדק נערה בלונדינית. האווירה בפונדק הייתה מלחיצה. שלא כתמיד, הורים ישבו בפונדק עם ילדיהם, אנשים רבים התלחששו עם מכריהם ונגינת החליל הרגועה שנשמעה ברקע נבלעה ברעש ההמון. היא הסתובבה בין שולחנות החדר העגול עד שמצאה מקום פנוי ליד שולחן קטן ועגול במרכז החדר. הנערה הבחינה כי בשולחן הסמוך ישבו זוג מבוגרים וניסתה להאזין לשיחה שניהלו. האישה נראתה לחוצה בעוד שבעלה היה אדיש לעומתה.
"סבור אתה כי בואה של הקללה הגדולה קרב?", נשמעה האישה מודאגת.
הגבר הביט סביבו בודק שאף אחד לא מאזין לשיחתם- "אומרים שהיום", הוא לחש.
פניה של האישה החווירו- "ואין מנוס?", הביטה בפניו עיניה מחפשות תשובה, "יקירי…?", קולה כמעט ולא נשמע.
"כל שנותר הוא לחכות לנס", פסק בעלה. בידיים רועדות אחזה האישה בכוח בכוס שהייתה על השולחן. בעלה הניח את ידיו על שלה- "יהיה טוב… אני מבטיח לך…"
קולו של הגבר נבלע בין מחשבותיה של הנערה, היא שמעה על הקללה המיוחלת אך לא יחסה לה כל חשיבות. היא התבוננה סביבה והבחינה בתיקים גדולים שהיו בקרבת השולחנות של יושבי הפונדק, 'כולם מוכנים לקללה שתבוא היום', חשבה לעצמה. היא הסתובבה לכיוונו השני של החדר, וניסתה להאזין לדעתם של זוג הורים מרובי ילדים שישב בקרבתה.
kikonablog 