פעם לפני שנים רבות הייתי מתעסקת בחלומות. הייתי כותבת את שלי ומפענחת את הצופן האישי שלי. בנוסף פרשתי גם לאנשים אחרים חלומות. זה כבר הרבה זמן שאני לא חולמת בלילה. עוברים עלי לילות שקטים וטובים, שינה כמו שצריך!
וזה כנראה כי בתקופה זו אין לי הרבה מסרים שאני צריכה לעבוד עליהם. השבוע, באחד הלילות, קפץ לו חלום קטן ויפה לביקור. חלום רגוע שכזה דווקא ביום בו ציפיתי שאם כבר יופיע חלום הוא יהיה חלום בלהות. אבל לא, זה היה חלום זהב.
בעבר כבר היו לי חלומות זהב, הייתי בעולמות שבהם הכל מוזהב אפילו האנשים. אבל חלום שכזה לא מגיע כל יום, או יותר נכון כל לילה. הוא מגיע פעם ב… הרבה זמן. והלילה הזה זכיתי בו, כנראה שביושר.
החלטתי לנסות לכתוב אותו בצורה קצת אחרת, שכוללת בתוכה את כל החלום. שמעלה תהיות, תחושות ואולי קצת איפוק.
והנה החלום:
מסביב הכל היה ניראה שחור. אבל אני הייתי במקום מואר. זה היה מעין הר.
לא, אולי זה לא הר.
זאת הייתה עליה במעגלים סביב משהו,
הר?
לא היו בו עצים ולא היו בו יותר מידי צבעים.
היו בו מפלים.
מפלי מים, והמים, הם היו זהובים, בגווני זהב בהיר, זהב יפה, מרגיע.
גם ההר היה בצבע זהב. הכל היה בצבע זהב, חוץ מהחושך שהיה בחוץ.
kikonablog 