הקדמה לקורא:
פרק זה נכתב כניסיון (ככה לפחות כתוב בקובץ שלו) לפי התוכן של הפרק יש לקרוא אותו לפני הפרק האמצעי של הספר.
מומלץ לקרוא פרק זה בסמיכות לפרק עמודים חצויים שכרגע זמין רק בגלות ישנה.
והנה הפרק:
היא ישבה על ראש ההר מביטה על נופו של הכפר בו היא לומדת, על הים השליו שנשק לו. המקום נראה לה קסום מפעם לפעם, היה זה מקום בו הייתה מתבודדת מכולם, מחפשת שקט. בעודה מתבוננת וחוקרת את בתי הכפר נשמע קול צעדים מאחוריה, והיא עצמה את עיניה בשלווה.
"אמונתיה, מה מעשיך פה?" שאלה, ועדיין לא הביטה באמונתיה שהיתה מאחוריה.
"אני… מחפשת אותך, רציתי לראות לשלומך" קולה של אמונתיה נשמע מודאג.
"שלומי טוב, תודה" היא הסתובבה לכיוונה של אמונתיה.
"אני מכירה אותך, ויודעת שמקום זה הוא מקום מפלט עבורך"
"שלומי טוב, תודה" היא הסבה את פניה לכיוון נופו של הכפר בשנית.
"הסתכלי עלי, אני מרגישה ש…" ,מילותיה נקטעו, "אינני מסתכלת לכיוון זה. אינני אוהבת את היער, שבי לידי נדבר…".
אמונתיה התיישבה לצידה, "הנוף פה מרהיב ביותר" היא נעצרה לרגע "אבל גם נופו של היער יפה". היא הסתובבה לכיוונו של היער והביטה בצמרות העצים הגבוהים "מדוע אינך אוהבת את היער?"
"בזמן השיעורים המועברים ביער תמיד יש לי תחושה מוזרה…" קולה נשמע חנוק.
"תחושה מוזרה?" שאלה אמונתיה "אני מוצאת עניין רב בשיעורים אלו, ביער ישנה שלווה, אני קוראת לה שלוות החיות…"
"שלווה ביער אינני מוצאת" ענתה בקול חלש "כשאני נכנסת ליער תחושה של פחד ובדידות עוטפת אותי.
kikonablog 