עמוד הבית > גלות > החיים פה החיים שם
החיים פה החיים שם עמוד 1 > עמוד הבא
פרקים המומלצים לקריאה לפני פרק זה:
החיים פה החיים שם
"את עוד תחזרי לשם את יודעת?"
"איך את יודעת?" צבען הכחול של עניה נצץ בין הדמעות
"האבן שלך" היא נגעה באבן שתום ענדה על צווארה
"האבן?" תום אחזה באבן בחוזקה "קיבלתי אותה כשהגעתי לכאן"
"תראי," היא החזיקה באבן שעל צווארה "לאבן שלי יש צבע, צבע שהיא קיבלה עם הזמן. אני נולדתי פה. יובל, הגיעה לפה עוד כשהיינו ילדים, אם אני לא טועה בערך בגיל שש, לאבן שלה היה צבע במשך יום או יומיים לאחר שהיא הגיעה לכאן, ואז הצבע נעלם. כרמן ליוותה אותה להיפרד מאלו שהשאירה שם" היא הסתכלה לכיוונם של הכוכבים בשמיים.
"אז גם שלי יכולה יום אחד להפוך להיות שקופה?"
"לא, אני לא חושבת, הצבע שלה חזק"
"ומתי אני אחזור?"
"כשתהיי מוכנה."
"אני מוכנה עכשיו"
"את לא…"
"את לא יכולה לדעת אם אני מוכנה או לא"
"אני יודעת, את לא הראשונה"
"אני לא?"
היא צחקקה "לא, אתם תמיד חושבים שאתם היחידים… אפילו יש מבוגרים יותר" החיוך החם שעלה על פניה העלה חיוך של הקלה על פניה של תום.
"איך זה שם?"
kikonablog 